שמעתם על המפלצת מאגם החוּלה? זה קרה בסתיו 1953, בימי ייבוש האגם, כשהדגים נעלמו. בקיץ שחלף פני המים היורדים התכסו קני סוף, שהיו צפופים כל כך עד שדייגי קיבוץ חולתה פילסו בהם שבילים עם סירות-מקצרה. הדייגים שטו וקצרו את דרכם אל האזורים שורצי הדגה. אבל הדגים לא היו שם. החכות עלו ריקות. הם חישמלו את המים, ורק קומץ מבוטל של גוויות צפו. מישהו עבר שם קודם.
אלה לא היו פורעים מיסוד המעלה. איש לפניהם לא קצר בקני הסוף, וגם לא היה מקום לפרוש רשתות. זאת היתה עבודה מבפנים. מתוך המים. לפי כתב העיתון "דבר" בטבריה, דייגי חולתה הצביעו על חשוד אחד: חיית ציד מקומית בעלת תושיה מצמררת, שהיא גם אחד הדגים ההזויים בעולם: השפמנון.
הלשון הארוכה בעולם
השפמנון הרחב והפחוס הוא דג עם קטלניות של פנתר. הוא אורב לטרפו בלי ניע, מתגנב מאחוריו באטיות ושקט מקפיאי דם, ואז שואב אותו לפיו בהתקפה קצרה ואכזרית, ולפעמים הוא מזנק על פני המים, לופת בלסתותיו ציפור או מכרסם קטן שהתקרב לחוף הנהר, ומושך אותם למצולות. כשדגים אותו הוא מנסה לנשוך את הדייגים על הסירה. באסיה ואמריקה יש כמה זני שפמנונים קטנים שיכולים לצאת אלינו – לעלות ליבשה ולגרור עצמם בסנפירים, שעות. גגלו "walking catfish".
ממלכת השאול שלו היא קרקעיות אגמים, בעיקר סבוכות. שם שפמנון גדול דיו יגבר גם עלינו. עשבי המים הגבוהים ועננות הבוץ מסמאים עיני דגים ומפריעים להם לחוש בתנועות הזרמים על גופם, שמלמדות על סכנות בסביבה. השפמנון לא צריך את הדברים האלה. הוא קורא את הסביבה בעזרת חוש אחר: הטעם. השפמנון רואה עולם מפורט, דרך הלשון.
מה שמגניב זה שלשפמנון אין בדיוק לשון. הוא בעצמו לשון ענקית. משפם עד זנב, עורו מכוסה בכ-700 אלף בלוטות טעם. רק את המחושים סביב פיו מכסות כ-20 אלף בלוטות, יותר מכפול מאצלנו.
בלוטות הטעם האלה דומות לשלנו: מין "בצלים" מיקרוסקופיים שקבורים ברקמה רירית, ובקצהם העליון החשוף נקב בעובי סיב כותנה. דרך הנקב מציצים זיפים מיקרוניים שמתנועעים כאלמוגים, ולוכדים פרודות כימיות שנמסו במי האגם – או ברוק, אצלנו. והן מחלחלות אל הבלוטה ומנותחות בקולטנים שבתוכה.
ויש מה לזהות, בטח לשפמנון. המים מלאים פיסות קטנות מכל מה שבהם, המינרלים, הצמחים, היצורים וההורמונים שלהם. כולם נקלטים בבלוטות הטעם של השפמנון ומיתרגמות למשהו במוח. לא ברור למה – האם כמו כלבי ציד השפמנון חווה את המים כצבר "שובלי ריחות" לעקוב אחריהם, או האם השדרים מצטרפים במוחו לתמונה מלאה של הסביבה, שונה מכל מה שאפשר לדמיין, אבל חדה ושימושית בדיוק כמו התמונה שנוצרת במוח שלנו, מריקושטים של גלי אור.
אין לדעת. הקולטנים הם רק חומרה. בלשון שלנו הם מתרגמים חומרים לטעמים. במעיים שלנו, גם שם יש קולטני טעם, הם לא. הם דוגמים את האוכל כמו בפה, אבל פועלים מאחורי הקלעים. לך תדע אילו תחושות בדיוק יוצרים הקולטנים על עור הדג המשופם.
קולטני טעם הם פיקסלים
אבל אפשר לנחש שיש שם חושניות. כך הטבע מפעיל את ברואיו. במתחים והקלות, בדחפים ותגמולי עונג. במעבדות בלוטות טעם של שפמנונים הגיבו בעירנות לחומצות אמינו, שהן מרכיב בבשר יצורים חיים, ומרכיב בטעם האוממי אצלנו. הוא רגיש לאוממי לפחות כמו שאנחנו רגישים למר. אולי כך הוא "מריח" את טרפו מרחוק.
למה לדמיין איך שפמנונים רואים את העולם דרך הלשון? לי יש סיבה: כדי להקל עלי להבין איך אני רואה את העולם דרך הלשון.
לשון היא באמת סוג של עדשה. במקום להפוך קרני אור לפיקסלים, היא עושה את זה לחתיכות ממשיות מהעולם. והמבנה שלה, מספר הבלוטות והקולטנים, התמהיל והצפיפות שלהם, משפיעים על התמונה – יותר קולטני מר יהפכו את אותו הביס למר יותר. מיעוט קולטנים יעשו אותו תפל.
באופן מעניין, בלשון האנושית ריבוי בלוטות לא משפר את חוש הטעם. טועמי-על אינם אנינים יותר. הם לא בהכרח מבחינים ביותר ניואנסים, אלא לרוב בעיקר "מסתנוורים" מהאוכל. הטעמים עוצמתיים להם מדי. שמני זית ועלים משתלטים אצלם יותר. למעשה לקליטה הכי מהנה של טעמים מתאימה כנראה לשון בינונית, עם כמות ממוצעת של בלוטות וקולטנים. לשון שלא מפריעה.
למה? כי האנינות איננה בתכונות הביולוגיות של הלשון. היא במוח. בהשכלה. אנחנו נולדים לוח חלק-כמעט מבחינת יחס לריחות, ועם קומץ תגובות צרובות לטעמי לשון בסיסיים כמו מתוק וחמוץ ונטייה לחבב מגוון ואיזון טעמים. הזיהוי וההיכרות, והקביעה אם נתענג על תבשיל מסויים או אם לא נאהב אותו, מגיעים מהיכרות, התנסות והשתהות באכילה – מהשכלה גסטרונומית שנרכשת רק בלעיסות. לא צריך מאה לשונות.
למרות שאם השפמנונים המהלכים יכולים ללמוד ולשפר את חוש הטעם שלהם, אז יכול להיות שאנחנו בצרות.
פורסם במוסף כלכליסט ב-15 בספטמבר 2021. סטיילינג וצילום: Roshianu & Moloko
בהחלט בצרות. תאר לך לשון כזו, בגודל אימתני, וישנם עפ"י תוכניות טבע ממש ענקים בקרב השפמנונים, שהולכים על הקרקע. אז נכון שאולי בסביבת האמזונס תהיה להם בעיה עם האנקונדה, אבל מיפתרו בעיות אלה… אמא'ללהההההה יכתבו ספרי בישול ובלוגים על טעמו הייחודי של האדם, או על לשונו, שרק צריך להרתיח קצת על מנת לקלף את שכבת העור העליונה שלה.
Your point of view caught my eye and was very interesting. Thanks. I have a question for you.
Thanks for sharing. I read many of your blog posts, cool, your blog is very good.
PMID 3076338 Review how to take priligy
priligy tablets price Enalaprilat injection, USP should be administered as a slow intravenous infusion, as indicated above
cytotec for sale philippines The median follow up time of patients who did not experience recurrence was 15