הרופא הראשון שמת מקורונה היה מומחה אף אוזן גרון. לד"ר ליאנג וו-דונג היו הרבה הזדמנויות להידבק, הוא עבד במרחק חצי שעת הליכה משוק מרקי העטלפים. אבל כשנדבק בתחילת ינואר זה אולי קרה בנסיבות תמימות. אולי זה קרה כשפגש מטופל עם בעייה שגרתית לתחומו: אובדן פתאומי של חוש הריח.
"אולי" היא מילה שימושית כשרוצים לזרוק רעיון בלי לדעת. אבל הרעיון איננו שלי אלא של שלושה רופאים מהונג קונג שפרסמו אותו לפני שבועיים במאמר דעה בכתב עת של האגודה הרפואית האמריקאית, וגם של נשיאת האגודה למחלות-אף בבריטניה פרופ' קלייר הופקינס שהוסיפה בריאיון ל"ניו יורק טיימס" שבאנגליה חלו מספר חריג של רופאי אף אוזן גרון, שניים מהם במצב קשה. היא התראיינה לכתבה על פרסומים שלפיהם אחרי שבקוריאה הדרומית בדקו 90 אלף איש, גילו ש-30% מחולי הקורונה סבלו גם מפגיעה בחוש הריח – חלקם רק מפגיעה בחוש הריח ולא מאף תסמין אחר.
מאז ביצעו בקוריאה ובעולם עוד מאות אלפי בדיקות, וארגון הבריאות העולמי בודק את החומר ושוקל להוסיף תתרנות כאחד מתסמיני המחלה. ואולי כבר הוסיף, הגיליון ירד לדפוס שלשום. בכל מקרה זו לא החלטה קלה כי כל הודעה שיוצאת מהארגון הזה משדדת את עבודתם של כל משרדי הבריאות בעולם. ואת חוש הריח אפשר להאבד בהמון דרכים. רובן נגיפים.
איך נראה ריח
בקצה מערות האף יש סבך רירי בשם רקמת ההרחה. הדרך אליו היא מסלול מכשולים, ונגיפים לפעמים צולחים אותו. רובם יושמדו בתרכובות אנטי-ויראליות שממתינות שם. אבל בכמה מקרים הביקור ייגמר בדלקת קטנה, או במתיחה נבזית שתשבש את המנגנון שקולט את "תמונת הריח" ושולח אותה אל מוחנו. או ממש תכבה אותו.
ריח הוא באמת סוג של תמונה. או שיר. הלשון היא כלי פרימיטיבי. חומר נוגע בה ובמוח משתחרר רפלקס: "מר" או "מתוק". לירוק או לבלוע. הלשון לא מכירה דובדבנים ונענע ושומן טלה. רק את האיתותים הצרובים של טעמי הבסיס.
האף הוא טכנולוגיה חייזרית. דמיינו את רקמת ההרחה כמו אורגן רגיש, עם 350 סוגי קלידים, כל אחד מנגן תו אחר, ולפעמים תווים שונים, לפי הנסיבות. כשגזים עולים מהמזון הנלעס הפה ומגיעים אל רקמת ההרחה, נלחצים "קלידים" באורגן, עשרות ולפעמים מאות, והמוח, בתהליך ביולוגי שעוד לא הובן מתרגם את אוסף האותות ל"אקורד" הרמוני. לתבנית חשמלית ייחודית – דמות הטעם של המאכל. כך נוצר הטעם "עגבניה", ובפרט העגבנייה המסויימת שאכלנו עכשיו. זה ההבדל בין קולה ופפסי, עומק השוקולדיות בעוגה, טריות הלחם, העובדה שזה לחם. כולם מהאף.
שיבושים במנגנון המסתורי הזה יעוותו את תמונת הטעם. בפודקאסט האמריקאי Smell קנדי אחד סיפר איך שנים של אלרגיות ודלקות בסינוסים גרמו לו להריח פחות ואחרת: כל קפה מריח לו שרוף. אורז ושבולת שועל מקבלים תווים קצת דוחים. טעם מגעיל. והוא לא הסתגל לשיבושים. הוא הפסיק לאכול להנאתו, ירד במשקל ולקה כמה פעמים בדיכאון. הנכות ששמה "אוכל הפסיק להיות טעים" לא נחקרת מספיק, ובקושי מובנת. לא המציאו לה מכשירי עזר.
באוכל, רק הטעם טעים
תתרנות מוחלטת נוראה יותר. אני אפילו לא מדבר על הסכנה שבלא להריח שריפה או גז, אובדן החיבור להיגיינה ועדויות ממחקרים שמזכירות אובדן משיכה בין בני זוג ואם שהתלוננה על קושי להיקשר לתינוק שלה. כל חוויה בחיים מורכבת מכל החושים. טעם הוא רק דוגמה.
והנה הדגמה למה שקורה לטעם: סתמו את האף באטם שחייה, כסו את העיניים, ולעסו בפה פתוח מבחר מאכלים לבחירת הכלואים איתכם. האוויר באף יעמוד, הניחוחות יסתלקו מהפה, ואתם תחוו את הדבר הכי קרוב לאכילה נטולת ניחוחות.
זה יכול להבהיל. מאכלים יהפכו למרקם ולטעמי-הלשון הבסיסיים שלהם. ריזוטו יהיה עיסה תפלה-חמצמצה. שוקולד אולי תזהו, מאיך שהוא נמס על הלשון, אבל לא תדעו אם הוא מריר או חלב או לבן או צימקאו. הוא יהיה מתוק. תפוח יידמה מאוד לקולרבי. קפה יהיה מרק מר.
אבל משחק-המסיבות הזה הוא באמת קצה הקרחון. הפעילות הנוירולוגית שקשורה בריח היא כנראה גם חלק מהזיכרון. לבעלי חיים בטבע היא עוזרת לחזור למקורות המזון שגדלים בעונתם (או למצוא את המזון שאגרו. תלוי איזה בעל חיים אתה), ויש סברה שבטרם הציביליזציה, אותם מנגנונים הובילו את אבותינו להתקבץ סביב מקורות מזון. שלא לדבר על המדלן ההיא של פרוסט. מה קורה לזכרונות בלי ריח? ולרגשות שקשורים בהם? צריך לדאוג מזה יותר, ולחקור את זה יותר.ריח הוא לא "שכבה". הוא איבר אורגני בחוויית החיים שלנו. מזל שלפי העדויות כל מי שאיבדו את הריח בקורונה קיבלו אותו בחזרה אחרי כמה שבועות. יש גבול.
פורסם במוסף כלכליסט, 2 באפריל 2020. סטיילינג וצילום: רושיאנו & מולוקו
עוד משהו
על אפים ונגיפים, באתר The Conversation
הפודקאסט The Smell – שמיועד לאנשים שסובלים מפגיעה בחוש הריח
ענין הריח, כמו שאני קורא בעיתונים הופך יותר ויותר מוקד של המחקר הביולוגי בבני אדם.
ברור לחלוטין כי ריחות מעוררים זכרונות – ריח השיטה מעלה בזכרוני את העץ ליד הבית של… שאבא שלו היה… או ריח זיעת גוף לא רחוץ גורמת לי להתקפי מיגרנה קשים.
It makes comprehending issues so much easier priligy fda approval Kidd PS, Parshall MB
Photon interference characteristic of light emitting diode use increases photo intensity and penetration below the skin get cheap cytotec online When Leydig cells were incubated with increasing concentrations 0
Your article helped me a lot, is there any more related content? Thanks!