Skip to content

החיידק שיהנדס לנו פירות חדשים

עגבניית הבר הקדומה לא הרשימה מבחוץ: חרוז צהבהב, עם בשר-פרי דק והרבה מים וזרעים.
הכוח שלה היה בטעם. לעגבניית הבר היה טעם פראי ועז שקשה לדמיין, אף על פי שגם היום עגבנייה היא הפרי עם הטעם הכי מורכב בצלחת. חוקרי עגבניות כמו הגנטיקאי הארי קְלי אומרים ש-2,500 שנות ביות דיללו את הטעם הזה לכדי הד קלוש.

הייתם טועמים עגבניית פרא אמתית? נגיד, רוטב עגבניות אינדיאניות?

זה קיים. חוקרים מברזיל טוענים שגילו איך ליצור את עגבניית הגַלַפַּגוֹס הקדמונית בהנדסה-לאחור גנטית, ושבקרוב יוכלו "לביית מחדש" את העגבניה המקורית, הפעם בלי לדלל את הטעם. לאוניברסיטת קורנל יש פרויקט-מתחרה. וזה לא המזון המהונדס היחיד שבדרך אלינו. הנה עוד כמה: אורז לבן משביע יותר ועתיר סיבים תזונתיים; סויה שמפיקה שמן שבריא כמו שמן זית – היא כבר צומחת בצפון ארה"ב והשמן ישווק ליצרניות מזון; בגט פריך מחיטה שבריאה לחולי צליאק – אין בה את החלבון גליאדין, שהוא זה ש"מרעיל" את הגלוטן לצליאקים; תפוח עץ שכל בשרו אדום ומלא ויטמינים כמו בקליפה. ועוד שלל פירות חדשניים מושכים.

זו לא הודעה לעיתונות של מועצת הצמחים, אלא פעמי מהפכה: ההנדסה הגנטית הופכת בימים אלה מעניין יקר שרק חברות תרופות ותאגידי-ענק יכולים להרשות לעצמם, לטכנולוגיה שיותר ויותר מזכירה את ההייטק: הודות לגילוי מדעי בן כמה שנים, כל מי שיש לו 100 אלף דולר ותואר שני בביולוגיה יכול כבר עכשיו להנדס אורגניזמים בחופש וקלות חסרי תקדים. לא אני מתרגש מזה אלא כתבי עת כמו נייצ'ר, Journal of Food Science, ו-Trends in Plant Science שמדברים על "שיבוש-שוק" עם "מזונות של הדור הבא" בעלי "תכונות מועצמות". אפילו מוֹנְסַנְטוֹ, תאגיד-התירס המפחיד שמעולם לא התעניינו בצרכן, רכשו השנה סטארט-אפ להנדוס ירקות בריאים וטעימים יותר בשם Pairwise Plants ומינו את הכימאי הראשי של מונסנטו תום אדמס למנכ"ל הסטארט-אפ. אדמס שחרר הצהרה – צעד כמעט חסר תקדים אצל מונסנטו – על הכוונה לפתח מזונות "שבאמת יועילו לאנשים". משהו גדול קורה. וזה תקצירו.

תפוח רד-לאב שוויצרי. פותח בהכלאת-זנים רגילה, אבל זו אילוסטרציה טובה

קיצור תולדות ה-GMO

זה התחיל בטבע. חיות שונות, כמו דוב ולביאה, לא יולידו צאצא משותף. צמחים שונים לפעמים כן: כשאבקנים מצמח אחד נקלטים בפרח של צמח אחר לגמרי, תיתכן הפרייה. יגדלו פירות, ואולי הזרעים שבהם ינבטו לצמח דומה, אבל עם מוטציה, תכונה חדשה או מום מהגנים שנוספו. זה המקור למגוון בטבע.

יום אחד מישהו מדרום טורקיה אסף שיבולים של עשב הבר איינְקוֹרְן שנשאו מום גנטי מסוים – הזרעים הבשלים לא ניתקו ועפו ברוח, אלא נשארו תקועים בשבולת. הוא זרע אותם וגידל לעצמו שדה איינקורן שקל לקטוף, ואז ניכש שבולים עם גרגרים קשים ושתל תחתם גרגרים רכים, ואולי איבק שבולים רכות-גרגר זו בזו. כך הנדסנו מזון עד המאה ה-20.

בשנות השלושים מדענים התחילו לחשוף זרעים לקרינה רדיואקטיבית ששיבשה להם את הדנ"א, זרעו וראו מה יוצא. לרוב לא יצא. אבל פעם יצאה האשכולית האדומה, שאהובה בארץ גם היום, ובעוד כ-3,000 פעמים נולדו מזונות שגם עכשיו ממלאים את העולם. הנה מאגר עולמי של פרטי המאכלים הנפוצים שנוצרו עם קרינה מייננת.

זה לא מפחיד. זה לא משנה. האשכולית יכולה היתה לצאת אותו הדבר בטבע, או במכון וולקני. עשורים של בדיקות לא גילו הבדל מהותי בין הבטיחות של ירק שהונדס בקרינה או בכל טכנולוגיה אחרת, לבין אותו ירק בגרסתו האורגנית הטהרנית. האופן שבו הדנ"א נכתב לא משנה. משנה רק מה שכתוב בו – רק הרכב הפרי.

אחרי הכל המהנדס הוא עדיין הטבע. אנחנו רק העוזרים במעבדה. אנחנו מחדירים גן לתא, מונסנטו נהגו לעשות זאת בשיטה שמכוּנה בּיוֹליסְטיקה, "הפגזת" רקמות צמח ברסיסי זהב מצופים חומר גנטי. אבל את ההלחמה עצמה, את איחוד הדנ"א, מבצע גופיף הכרומוזום עצמו, בתנועות מולקולריות מסתוריות זעירות. אנחנו משבשים, הכרומוזום מתקן. והוא עושה זאת לפי הכללים שלו, כללי הטבע.

וזה כבר כן קצת מפחיד, לפחות אותנו ההדיוטות, וזאת בין היתר כי העוסקים בהנדסה גנטית אף פעם לא דיברו אתנו על זה. הם לא פנו לצרכן אלא לחקלאי. הם לא השקיעו בתפוח אדמה טעים יותר אלא בכזה שמשקים פחות או שעמיד לאיזה חרק מקסיקני; או בסלמון שגדל מהר יותר, זה בשר ה-GMO (Genetically Modified Organisms) הראשון. בוויקיפדיה ובכתבה מ-2015 במגזין "טיים" תמצאו רשימת מזונות מהונדסים שגרתית ומשעממת. זה פשוט לא נוגע לנו.

וזה מה שהשתנה.

קריספר באוכל ב-2014 על שער כתב עת מדעי (משמאל), והשנה בכתב עת פופולרי (מימין)

איך מתכנתים עגבניה בזול

לפני כעשור גילו בחיידק פרימיטיבי בשם סטרֶפּטוֹקוֹקוּס פּיוגֵניס מערכת חיסונית – גם לחיידקים יש – אבל כזאת שמזכירה את שלנו. כשהחיידק הזה חוטף וירוס ושורד הוא משאיר אצלו מקטע מהפתיל הגנטי של הווירוס שחדר אליו, מאפסן אותו במן "ספרייה" שביולוגים מכנים CRISPR, ומוריש את הספרייה לצאצאיו. כשווירוס דומה יתקוף חיידק-צאצא, יתייצב מולו אנזים שמכונה Cas9 , שבאיזו הרצאת TED תואר כ"ראש פקמן" עם לסתות בתבנית של אותו מקטע גנטי שמור. קאס9 מגיע לפתיל הגנטי של הווירוס ומתחיל "לנשוך" אותו לאורכו – עד שהוא ננעל על המקטע הזהה, ותולש אותו.

התיאור קצת פשטני, אבל התוצאה מדויקת: מראים לדבר הזה גן מסוים, ואז סוגרים אותו במבחנה עם כרומוזום והוא ימצא שם את הגן ויגזום אותו. הכרומוזום יאחה את הקרע, או ישלב באותו המקום גן אחר שהוחדר למבחנה. וזה לא רק מסלק או מחליף תכונה, אלא יכול להשפיע על שלל גורמים במערכת הכלים-השלובים של הדנ"א. זו דרך לשכתב משפטים ב"ספר ההפעלה" של האורגניזם. עם קצת תכנון מראש, זה מאפשר לשחק באופן נרחב ומדויק בכל לוח המכוונים הגנטי, גם בלי להבין בדיוק מה עושים. גם אם כמו בקרינה המייננת לא יודעים מה יקרה – עדיין אפשר לעשות, לראות מה קרה, ואחר כך לשחזר או לנסות משהו קצת אחר. והעלות היא כאלפית (0.01%) מבעבר.

מסרים מרגיעים מצד המדע ולחץ של לוביסטים גם גרמו למשרד החקלאות האמריקאי להודיע שיקל ברגולציה על שימוש בקריספר/קאס9, ולא יחשיב זאת הנדסה גנטית (Genetic Modification, GM) אלא עריכה גנטית (Genetic Editing, GE), שלכאורה בטוחה יותר כי איננה כוללת הוספת גן ממקור "זר". אורגניזמים חדשים יאושרו בשנתיים-שלוש במקום בעשור וחצי. והתוצאה היא הסתערות של יזמים. באיחוד האירופי עדיין מחמירים ברגולציה, דרך אגב.

פרומתיאוס בגינה

במאי השנה אושר לשיווק ה"גולדן רייס" (Golden Rice) – אורז עתיר ויטמין A שיעזור להילחם בתת-תזונה באפריקה. זה פרויקט GMO נודע שבאופן נדיר פונה אל בני האדם שאוכלים את האורז, ולא רק למגדלים. והוא ארך 36 שנה.

עכשיו עשוי להתחיל עידן הסטיב ג'ובסים והסרגיי ברינים של התוצרת החקלאית. גם זה קצת מפחיד, כי לא באמת ברור מה יהיה שם. הטבע הוא השלמות. הנדסה אנושית היא במקרה הטוב טויוטה. והסיפורים על עץ הדעת ועל גנב-האש פרומתיאוס הרי אינם אלא אזהרה עתיקה שנכתבה במדורים העמוקים ביותר של הנשמה, אזהרה שאומרת: מי שמגזים, אלוהים עושה ממנו דוגמה.

האם אתם תטעמו את הפרי מעשה-ידי-אדם הראשון?

אה וחושבים להנדס ככה גם אנשים.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *