אנחנו חייבים מלח. תאי גופנו הם רשת חשמל צפופה, שלתחזוקתה דרושה אספקה יומית של המוליך החשמלי אולי היעיל בטבע, נתרן.
אבל כמה מלח אנחנו צריכים? ביולוגית, יש מי שחיים עם כלום בריבוע — כ־40 מ"ג נתרן ביום, הכמות שנקבל משני ניעורי מלחייה, או באופן טבעי משורש קסווה מבושל, קלח תירס, חופן אגוזי ברזיל וכמה עכבישי טרנטולה או שוק של טַפּיר. זאת צריכת הנתרן היומית שנמדדה ב־1988 בשתן של בני שבט הינומאמי מהאמזונס, במסגרת סקירה עולמית מקיפה של צריכת מלח. בני הינומאמי הם חריג סטטיסטי באנושות: הם לא רק אוכלים הכי מעט מלח בעולם, הם כמעט היחידים שאוכלים פחות מאשר כמות פסיכית. אנחנו, בארץ ובמערב בכלל, צורכים בערך פי מאה מלח מהם: כף ביום, כפול מהקו האדום העליון של ארגון הבריאות העולמי.
ואנחנו שורדים, כי זה מורכב. מלח איננו מזיק כמו שנדמה. אנשים בריאים שאוכלים פירות וירקות לא צריכים לחשוש מעודפי המלח שהם אוכלים, אלא בעיקר ממה שעוטף אותם: מזון אולטרה־מעובד מחומרי גלם נחותים, שדוללו תזונתית. המלח שם כדי לתת להם טעם ומרקם שיזכירו אוכל. אם נאכל את הנקניקים והרקיקים שלנו בלעדיו, נרגיש מיד מה כאן הרעל.
הטירוף יחסי
בתעשיית המזון מנסים לתקן את זה. גם מפתחים מזונות שהם פחות דרעק, וגם מפחיתים במלח, כי יותר מדי מאיתנו בריאים פחות ממה שאנחנו חושבים. יתר לחץ דם מכונה "הרוצח השקט" כי לא מרגישים בו עד ניסיון ההתנקשות. וכלי הרצח שלו הוא בייגלה.
התיקון אטי ומסובך: האוכל הבריא מוכרח להישאר טעים. "טעים" נגזר מהרגל. והרגילו אותנו להמון מלח. אם מחר פרינגלס יקצצו שליש מהמלח, שבעה צ'יפסים עדיין יספקו את תצרוכת הנתרן היומית, אבל לא נסיים אותם. זה יהיה תפל. לנו.
זהו מלכוד הטעם המלוח: "הטעם הנורמלי" שלנו דורש מליחות מוטרפת. ואין חומר אחר שיוצר את המליחות הזאת. אין "סוכרזית" למלח. נדמה שקל יותר להשפיע על חוש הטעם עצמו. וזה הפתרון שעובדים עליו.
בתעשייה בוחנים שני כיוונים שיעזרו להפחית במלח בלי לפגוע במליחות. אחד הכיוונים מרשים פחות, והכיוון השני מרשים יותר.
הכיוון המרשים פחות מגייס את מדעי חוש הטעם כדי ליצור אשליית מליחות — לגרום לפחות מלח להיות מורגש יותר. לדוגמה בעזרת ריח. גילו שריח וניל, הריח לבדו, מדגיש מתיקות בלשון כי הוא מזכיר לנו קינוחים מתוקים. אותו הדבר קרה גם עם כמויות זניחות של חומרי ריח של סרדינים או של גבינה קשה. אלה העצימו מליחות במוצרלה בטעם ניטרלי שנוצרה במעבדה, בעוד חומרי ריח מגזר לא השפיעו. חושבים גם לפזר את המלח במוצרי המזון באופן חכם יותר: ניסויים בחטיפים וכריכים גילו שמליחות יתר בביס הראשון והאחרון מאפשרת לסלק הרבה מהמלח באמצע, והטועמים לא ירגישו. וכמובן, מחפשים את התמהיל המנצח של מלח, MSG ועוד מעצימי טעם, שיקלעו לאותה דרגת עונג, גם אם המליחות תהיה קצת אחרת.
פחות מלח זה יותר מה?
הכיוון המרשים הרבה יותר הוא להפחית במלח, ובמליחות, וזהו, בלי טריקים.
רק לאט. כי כמו שלמדנו ליהנות מההגזמה, אפשר ללמוד ליהנות מהנורמלי. ניסויים הראו שהפחתה הדרגתית במלח מזיזה גם את הטעם בו. הפחתה "סמויה" במשך שני עשורים במזון מתועש בפינלנד ובטורקיה הורידה את צריכת המלח ב־3 גרם ליום. ואיש לא הרגיש שינוי בטעם. כל הפחתה היתה קטנה מדי. בניסויים ממוקדים יותר גילו שבדיאטת נתרן "כסאח", שבה מקצצים בצריכה 25% לפחות, בתוך חודשיים מתחילים להעדיף מזון מלוח פחות: קרקרים שהיו תפלים נעשים טעימים. הטעימים נעשים מלוחים מדי. וככל שבדקו, לא מצאו שינויים מיוחדים אחרים בחוויית האכילה. הטעם עצמו, העושר שהורגש. בכל רמת מלח שמתרגלים אליה, ההנאה מהאוכל נשארת אותו הדבר.
ועל זה חשבתי לערער. לדעתי, התרגלות לפחות מלח תשפר את הטעם. במעבדות טעם קשה למדוד דברים כמו ה"לפני ואחרי" של מניפת הטעמים של סינייה או של סלט אורז שחור. אבל שפים חובבי עדינות שזכיתי לשאול, ורופאי משפחה אמריקאים שמלהגים בפורומים באינטרנט, טוענים שכשממליחים פחות טועמים יותר. שבעולם הטעמים החזקים, מפסידים את המורכבות.
לא מצאתי שורה מדעית־חנונית שמתקפת את זה, אבל זה נשמע הגיוני. אוכל עם פחות מלח הוא ממילא לרוב עדין יותר. במידה שנכונה לכל אחד, מלח גם מחזק טעמים וגם משפר אותם — מדגיש מתוק ואוממי ומחליש מר. אבל בירקות המובחרים ביותר, בשיאם, בהכנה מינימלית, האם המתוק צריך סיוע? האם צריך לחשוש מהמר?
להתרגל לפחות מלח זה תרגיל בעדינות. ניסוי ששווה לערוך. וגם קל יחסית: תפסיקו לקנות אוכל באריזות, ובתוך חודשיים תראו אם חוש הטעם שלכם השתפר.
פורסם במוסף כלכליסט ב-30 ביוני 2022
לצערי, בפולניה זהיתי באחת המסעדות נטייה לבשל "ללא מלח" ואף זוגתי נוטה לבשל "ללא מלח", ולכן הרגלתי את עצמי לבשל עם מעט מלח.
אני מוסיף שנים-שלושה ניעורים של מלח דק, זהו.
בדר"כ כמות מלח הבישול שאני מוסיף לבישול היא חצי כפית.
יתכן שיצאת נשכר 🙂
Blue Techker This is my first time pay a quick visit at here and i am really happy to read everthing at one place
Keep up the fantastic work! Kalorifer Sobası odun, kömür, pelet gibi yakıtlarla çalışan ve ısıtma işlevi gören bir soba türüdür. Kalorifer Sobası içindeki yakıtın yanmasıyla oluşan ısıyı doğrudan çevresine yayar ve aynı zamanda suyun ısınmasını sağlar.
IV Delivery Nanoparticles have another advantage over larger microparticles because they are better suited for intravenous delivery dapoxetina generico
Label It is strongly advised that the risk benefit ratio is considered before starting raloxifene therapy in women at risk of thromboembolic disease or strokes, such as the prior history of stroke, transient ischemic attack, atrial fibrillation, hypertension, or cigarette smoking reddit priligy Although Liuming and Liuchen does clomid help with erectile dysfunction both saved their lives, both of them were seriously african black ant male enhancement injured
how can i get generic cytotec for sale It will give you the best chance at recovering natural test and keeping your gains
Trezor Suite