המנה הישראלית הראשונה

האם יעקב אבינו היה השף הראשון? או לפחות הפוּדִי הראשון? בגיל 15 הוא הגיש את המרק היקר בהיסטוריה. כעבור שנים התחזה לאחיו בעזרת חיקוי מושלם של מטעמי העיזים שלו. בזקנתו יעקב צייד את בנו בנימין בדבש, שקדים ובוטנים כ"מנחה לאיש" שחיכה במצרים. הוא הבין בקיבות, והמקרא, שקמצן כל כך בפרטים, שב וקישר את יעקב עם אוכל.

מצד שני, נזיד עדשים זו המנה הקלה בעולם. עדשים הן השעועית-אינסטנט המקורית, קטנייה שלא משרים ולא מחכים לה, ומכינים כמו אורז רק עם יותר מים ויותר זמן. ואת העיזים-אה-לה-עשו בכלל הכינה אמא רבקה. יעקב בן ה-65 הופקד על הקניות. הזהו איש האוכל הראשון שלנו?

עשו ביזה את הבכורה, אבל כיבד את העדשים. הוא היה צייד, והיה מכין מטעמים ליצחק אביו, שככתוב, אהב אותו. סופרת-האוכל מארי פרנסיס קנדי פישר דמיינה בספרה מ-1937 "Serve It Forth" את הערבים המשותפים של יצחק ועשו , באוהל הקטן במערב הנגב, אוכלים, משתרעים על המחצלת מול האש ומדברים, יצחק אבינו ובנו המועדף.

"המטבח הישראלי" הפך רשמית לטרנד עולמי עוד לפני שהבנו מה בעצם ההגדרה או ההרכב שלו. אבל בסעיף ההשראה הפוטאית, הייתי מתחיל בתאומים, אבי האומה ודוד האומה המנושל, הנווד הפיקח שיודע לשאול מתכונים מהסביבה, לדוגמה מטבחי התפוצות שהכיר לאורך יותר מ-3,000 שנה, ואחיו, איש חומרי הגלם, טועם האדמה, זה שמחובר לשמני הארץ וטל השמים מעל, הלוא הם ירושתו של עשו בבראשית כז:לט.

מעשו יצאו רומא ועמלק יימח שמם. הוא לא עם ישראל. הוא כן ארץ ישראל. לכנען. כמו שעמוס קינן כתב פעם, זה לא למי הארץ שייכת. זה מי שייך לה. והבישול שלה, המטבח של כנען הוא כור ההיתוך של כל מה שהשאיר בו חותם, מגולאש שהגיע עם יהודים מהונגריה במאה ה-20, דרך שיפודים בפיתה שהגיעו עם מוסלמים מעיראק במאה ה-8, וגםמה שנאכל כאן במאה ה-17 לפני הספירה, כמו נזיד עדשים או צאן בגריל. גם יעקב וגם עשו.

המתכון המתכון הזה

כיוון שזה כל כך קרוב, השתעשעתי בלחפש מתכון שיכול היה להיות המקורי. משהו שלנו, עם שורשים ארצישראליים ועל טהרת חומרי גלם שנזכרים במקרא. סתם, נגיד, רעיון להפעלות בטיולי בית ספר לדרום.

מצאתי שניים. שניהם יהודיים שורשיים, ומה שמרגיש בהם אותנטי הוא שהם באים משני קצות המזרח התיכון, ובכל זאת הם זהים כמעט לגמרי.

בנזיד עדשים יהודי-מצרי שמופיע ב"ספר הבישול היהודי – מזרח ומערב" מ-1996 של אנתרופולוגית האוכל קלודיה רודן, מרככים בסיר בצל קצוץ. מוסיפים עדשים אדומות ושלוש כוסות מים לכל כוס עדשים. מוסיפים מלח, כמון, פלפל (או זרעי כוסברה כנעניים יותר), ואז מרתיחים ומנמיכים ומחכים חצי שעה. סמיך מדי – מוסיפים קצת מים ומערבבים. דליל – מצמצמים. בסוף טועמים, מתקנים תיבול ומעטרים בשמן זית, מיץ לימון (או סוּמק כנעני. לימון וכוסברה הם שני הפרודוקטים הלא-מקראיים שם), ושבבי שום מטוגן.

נזיד העדשים היהודי-כורדי שב"חיים כהן מבשל" מ-2004 (). זהה – רק שבמקום בהתחלה לרכך בצל ובסוף לעטר בשום, עושים ההפך. בונים את המרק על השום ומעטרים בבצל מטוגן. כהן גם מציע למזוג את הנזיד על פרוסת לחם שאור בתחתית הקערה, בכמו מן הד קטן ל"לחם ונזיד עדשים" מהפסוק. וכהן גם חותם את המבוא בהנחיית הגשה יהודית מאוד: "לא באירועים שמחים".

אפילוג: האחים

בראשית מקדיש פרק קצר לפגישתם האחרונה של יעקב ועשו. יעקב הישיש מתעורר במדבר, מכותר בצבא שלם ועשו בראשו. עשו פורץ קדימה לבד, מגיע אל יעקב ונופל בבכי על צווארו. הם מתחבקים ומתפייסים. עשו מזמין את יעקב לחאפלה, יעקוב אומר כן, תתקדם ומיד אדביק אותך. זו שיחתם אחרונה.