כהן הפופ-ארט אנדי וורהול הקדיש בדיוק חמש דקות לסרט האמנותי "66 סצנות מאמריקה". הוא הגיע לדירה קטנה במנהטן, התיישב ואכל וופר עם קצת קטשופ. בתוצאה אפשר לראות עבודה "וורהולית", עם האירוניה והמוזרות ומריחת הזמן. אני ראיתי שם עוד משהו: שיטה לשפר טעם.
1. הוסיפו את הרוטב מבחוץ
הוא טבל את הוופר, כמו צ'יקן נאגט, בתלולית קטשופ קטנה. זו דרך לאכול נקי יותר – ומעבר לכך, זו דרך לשלוט בעסיסיות. אין ביס יבש מדי או ספוגי מדי. הכמות נשלטת. הרוטב תמיד נוסף כרגע.
2. צרו המבורגר בחמישה טעמים
אם היו לו שם גם חרדל, רוטב ברביקיו ורוטב חמוץ-מתוק, הוא יכול היה לשלוט גם בעסיסיות של כל ביס – וגם בטעם. אפשר באופן הזה ליצור ב-20 שקל ארוחת טעימות בהשראת סדרת "ביג אמריקה" של מקדולנדס: קונים 2 המבורגרים יבשים ב-8 שקלים האחד, ובנפרד קונים רוטב רויאל (לטעם "ביג ניו יורק"), רוטב טקסס (ביג טקסס), ברביקיו (ביג שיקגו), חרדל (ביג L.A) ומיונז (חינם, ביג מיאמי).
3. גוונו בהכל
הביס הראשון לרוב הכי טעים. הוא הכי חדש, והחושים תמיד מדגישים את החדש והשונה. אל מול החוזר על עצמו הם מתכהים. בביס החמישי תמיד יש פחות טעם, כי הוא החמישי. החשיפה הממושכת לטעם היא שהופכת אותו לתפל.
שפים שהבינו זאת יצרו את תפריטי-הטעימות מרובי המנות – ארוחות שכל ביס רביעי בהן הוא ביס ראשון. גם בג'אנק פוד זה עובד. גירויים הם חלק מטעם טוב.
(צילום: יובל חן)
דרלינג, אשכרה אכלת המבורגר עם כל הרטבי דרעק האלו רק כדי לעשות סרטון. סחה על ההקרבה.
קשה לתאר כמה זה מחריד. ה-Fake-Food הזה כנראה מהונדס להיאכל תוך 20 דקות. הזמנו המבורגר יבש במשלוח בשביל הצילומים, ואז זה טיפה עמד עד שסידרנו את הרטבים, והתוצאה – הבורגר עצמו – היתה מחרידה. נגסתי, ניסיתי שלא ייגע בלשון, וירקתי. מצד שני כשאוכלים בסניף על המקום זו באמת חוויה נחמדה יאם.