למה זבל טעים לכלבים?

"גלולות במקום ארוחות" — לנבואה העתידנית הזאת יש תאריך לידה: אפריל 1893, ימים לפני פתיחת תערוכת הטכנולוגיה הגדולה ביותר במאה ה־19, "היריד העולמי של שיקגו". במאמר לרגל האירוע הידוענית והפעילה למען זכויות הצבעה לנשים מרי אליזבת ליס התבקשה לדמיין את החיים מאה שנים אחר כך, ב־1993. רוב מאמרה מתאר חברת מופת סוציאליסטית, חזון די קלישאי לתקופה, וכולל גם כמה תיאורים ציוריים שמתחרזים עם הטכנולוגיה של זמננו. לדוגמה עם המובייל — "ספרים, מוזיקה, ספורט ותרבות ימלאו את זמנם ומחשבותיהם של האנשים, שיוכלו לשלוח מסרי מחשבות מנפש לנפש, ממקום למקום, כחץ הנורה מקשת"; והאוכל — "המדע ימצה את כוח החיים מהאדמה, ומנבטי הדגנים ומיצי הפירות החושניים, לכמוסות שיכלכלו את גוף האדם — וכך תיפתר הבעיה של מבשלות ושל בישול בכלל". כן, זה לא בא מסופר מדע בדיוני אלא מהפמיניזם.

החזון הזה התגשם במאה ה־20. אבל לא בדיוק אצלנו. ליז ניבאה את המזון לחיות מחמד.

הוא באמת נראה כמו משהו עתידני: אוכל אחיד, מדויק תזונתית ובריאותית ואפילו מוכוון מטרה: יש מזון מיוחד לבעיות עיכול, להרזיה, לאלרגיות, אפילו לשיער מבריק. אמיתי.

אבל יש בו שתי בעיות. הוא בכל זאת קצת ג'אנק פוד — מכינים אותו מחיות וצמחים, לרוב אלה שמשמשים באוכל שלנו, אבל מחלקים שאפילו מקדונלדס לא היו מגישים — והוא תפל. בהיותו מזון־עתידני, זול להפליא ועם חיי מדף ארוכים, מיבשים את הכרבולות, הגידים והקליפות טוחנים אותם לקמח, וממנו צרים את "בונזואי" העולם. האוכל הרטוב לא משובח יותר. הוא רק לח יותר.

תשים לי עוד אקזמה

איך מעודדים כלב לאכול קוביית אבק? כמו שמעודדים אדם לאכול חטיף: שמים לו טעם. במזון לכלבים משתמשים בעיקר בשני "תבלינים", שתי תרכובות עם ריח מבחיל במיוחד שנפוצות באופן טבעי בהבל פה ופטריות ואגינליות: פּוּטְרצין (תרכובת ששמה נגזר מהמילה Putrid, רקוב) וקַדַבֶרין (מ־Cadaver, נבלה). כלבים עטים על מזון שמעלה מידה מדודה של הריחות האלה. אולי בגללם כלב שב על קאו?
אבל למה? כלבים אוכלים את האוכל שלנו לפחות עשרת אלפים שנה, ממקומם הקבוע למרגלות השולחן. מתי צחנת־מוות נהייתה החולשה הקולינרית שלהם?

זה הניחוש שלי: הארומות של פוטרצין וקדברין מאפיינות בשר נרקב — כלומר חלבון מהחי שהתחיל להתפרק. וטכנית, פירוק של חלבון הוא עיכול. זה מה שהקיבה עושה. זה מה שעובש עושה — אחת ההגדרות לצורת החיים "פטריה" היא יצור שמעכל את מזונו מחוץ לגוף. ויש עוד משהו שעושה את זה: סיר. בישול הוא מין התחלה של עיכול המזון. רקב הוא, טכנית, סוג של בישול.

ארוחה ממזון שעוכל חלקית נשמעת כמו איזה עונש על התעסקות עם היאקוזה, אבל לגוף זה טוב. כשהקיבה מעכלת יותר היא שורפת על זה יותר דלק — יותר קלוריות. חסידי דיאטת המזון הנא, לדוגמה, נמצאים בסיכון לתת־תזונה: גופם מאבד המון אנרגיה במאמץ לחלץ מהירקות חומרים מזינים, שבבישול היו כבר ממתינים לגוף פּרוּמים. בישול הופך את האוכל למזין יותר — ואולי זו אחת הסיבות שאנחנו נמשכים לניחוחות בישולים. בושמם הוא המילים "מזון נוח לעיכול" בשפה הפנימית של מערכת ההפעלה שלנו.

ריח רקוב זו המצאה של המוח

צחנת הרקב היא לא מהרקב עצמו. כי כשלעצמו, במזון רקוב אין בעיה. עובדה שאין לנו בעיה עם גבינות עובש וירקות כבושים — שגם הם מזינים יותר הודות לתהליך הרקב הייחודי שעברו. אוכל רקוב מסריח בגלל כל מיני תוצרי לוואי שנלווים אליו. במערכת ההפעלה (וההאכלה) שלנו, הסירחון והקבס הם המילה: "חשש".

אבל מה אם יש רמת רקב שלנו מסוכנת אבל לכלב לא? מה אם יש רקב שהוא יכול לסבול מבחינה תברואתית? במקרה הזה הריח לא יגעיל אותו. אולי הוא יאותת לו רק על היתרון, על העיכול הקל יותר — כלומר יעלה באפו כריח מגרה, ואולי אפילו כ"ריח מבושל". מי יודע? אולי פוטרצין מיתרגם במוחו לריח שאנחנו מכירים כריח צלייה? אחרי הכל, למולקולות אין ריח — יש להן צורה. תחושות ריח נוצרות במוח, ברסיס השנייה שבו הוא מזהה את החומר שנדגם בריריות ההרחה, משווה אותו לזכרונותיו הגסטרונומיים ו"משמיע" את המסקנה.

וזה גורם לי לחשוב על המזון העתידני האוטופי שאנחנו, בני האדם, אוכלים היום. כשאנחנו קונים ביסקוויטים או נקניקיות וקוראים בסוף רשימת המרכיבים את המילים "חומרי טעם וריח" — מה זה לדעתכם? למה צריכים לטבול לנו את האוכל בניחוחות שיגרמו לנו להתנפל עליו? ואיזה טעם וריח היו לו בלי החומרים האלה? אלמלא הם, אני תוהה אם כלב היה נוגע בזה.

פורסם במוסף כלכליסט ב-27 באוגוסט 2020. גבינות ותאנים: Roshianu & Moloko

עוד

• למה לכל אומה יש מנה מגעילה משלה?
• מה הטעם של חמאה מימי אברהם אבינו? יש אחת במוזיאון באירלנד
• מה יקרה אם יחביאו שוקולד בשדה פתוח ואז יקשרו את העיניים ל-32 מתנדבים וישחררו אותם בשדה, שירחרחו את דרכם אליו? פרופ' נועם סובל בדק, ונדהם ממה שהתרחש מול עיניו